החלטה בתיק בש"פ 899/14

1.       בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) החל מיום 18.2.2014 ב-90 ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 57513-02-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

כתב האישום

2.       כנגד המשיב, צעיר יליד 1992 ושלושה אחרים (להלן: האחרים) הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 28.2.2013. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב והאחרים קשרו קשר להיכנס לשטחי האש הסמוכים לבסיס צאלים ולגנוב מתוכם חלקי מתכת שמקורן בשלדות של טנקים וכלי רכב, שהינן רכוש צה"ל. ביום 23.2.2013 נכנסו המשיב והאחרים לשטח אש 308, שהוא שטח צבאי סגור אשר הכניסה אליו מוגבלת. במסגרת זו, הם חתכו חלקי מתכת משלדות טנק שהיה בשטח וכן גנבו חלקים ממשטח בדיקה של כלי רכב מבסיס סמוך, ולאחר מכן העמיסו אותם על עגלה המחוברת לג'יפ שבו נסעו. בשלב מסוים הבחינו שני מתנדבים של משטרת ישראל (להלן: המתנדבים) בנעשה, וסימנו למשיב ולאחרים לעצור. חרף זאת, הללו החלו להימלט. המתנדבים החנו את כלי הרכב שבו נסעו על מנת לחסום את ההימלטות, וירדו ממנו על מנת לעצור את הנמלטים. אולם, המשיב והאחרים המשיכו בנסיעה לעבר המתנדבים וכלי רכבם. רק לאחר שירה אחד המתנדבים באוויר ובהמשך גם לכיוון הג'יפ, עצרו המשיב והאחרים. בגין מעשיהם אלה הוגשו נגד המשיב והאחרים כתב אישום (שבו יוחסו להם העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); פגיעה ברכוש (לפי סעיף 108(ג) לחוק העונשין); כניסה למקום צבאי (לפי סעיף 115(א) רישא לחוק העונשין); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק העונשין); הסתייעות ברכב לביצוע פשע (לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; והפרה של האיסור לנהוג ללא פוליסת ביטוח תקפה (לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970).

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב והאחרים עד לתום ההליכים (מ"ת 57543-02-13). בדיון שהתקיים ביום 3.3.2013 קבע בית המשפט המחוזי (השופט נ' אבו טהה) כי יש כרסום משמעותי בתשתית הראייתית כנגד המשיב והאחרים, וכמו כן יש מקום להתחשב בגילם הצעיר של המעורבים (ילידי 1994-1990) ועברם הפלילי הנקי. בהמשך לכך, נקבע כי ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות שחרורם של המשיבים למעצר בית בתנאים מגבילים. המשיב שוחרר למעצר בית מלא, תחת פיקוחו המלא והמתמיד של אחיו, תוך הפקדת סכום בסך של 5,000 שקל, ערבות עצמית וערבות צד ג'.

4.        ביום 27.5.2013 נעצר המשיב מחדש לאחר שהפר את תנאי שחרורו, תוך ביצוע עבירות שונות, ובהן עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. בהמשך לכך, הוגש נגדו כתב אישום נפרד בעניין זה לבית המשפט השלום בבאר שבע (ת"פ 20441-06-13). בנוסף, בעקבות אירוע זה הגישה המבקשת ביום 30.5.2013 בקשה לעיון חוזר בבקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. לאחר דיון בבקשה, קבע בית המשפט קמא (השופט אבו טהה) כי קיימות בעניינו של המשיב ראיות לכאורה ועילת מעצר סטטוטורית, אך הורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינו. ביום 25.6.2013 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. שירות המבחן התרשם כי קיימת רמת סיכון בהתנהגותו של המשיב וכי אין בחלופה המוצעת כדי לנטרלה, ולכן לא בא בהמלצה לשחרורו של המשיב. ביום 26.6.2013 התקיים דיון נוסף בבקשה, במסגרתו נעתר בית המשפט קמא לבקשת בא-כוח המשיב והורה על דחיית הדיון לצורך קבלת תסקיר משלים שיבחן חלופת מעצר נוספת, אצל אחיו. ביום 10.7.2013 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה, על יסוד התרשמותו של שירות המבחן בתסקיר המשלים כי יש מקום לשקול את חלופת המעצר המוצעת, ולאחר שבית המשפט קמא חקר את הערבים המוצעים. בית המשפט קמא קבע  שהמשיב ישהה במעצר בית מלא בפיקוחם של אביו ואחיו, וכי לכך ילוו התנאים של איזוק אלקטרוני, הפקדה של ערבות עצמית ושל ערבות צד ג' וכן צו פיקוח מעצר של שירות המבחן לתקופה של שישה חודשים.

5.        המבקשת הגישה ערר לבית משפט זה על ההחלטה בדבר שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, וביום 15.7.2013 הערר התקבל (בש"פ 4977/13, השופט נ' הנדל). בהחלטתו עמד השופט הנדל על כך שמעשיו של העורר - הן הפרתם של תנאי השחרור, כשלעצמה, והן הפעולות של תקיפת השוטר וההתנגדות למעצר - מלמדים על "העדר בסיס לתת בו אמון כי לא ישוב ויפר את תנאי השחרור". הוא הוסיף וציין כי דפוס ההתנהגות החוזר לכאורה אצל המשיב בכל הנוגע ליחסו לגורמי אכיפת החוק מקים חשש כבד כי הוא לא יעמוד בתנאים המגבילים של חלופת המעצר שהוטלו עליו, וכי חשש זה מתעצם נוכח התרשמותו של שירות המבחן כי אין ביכולתם של המפקחים המוצעים לשמש כגורמי סמכות וכמציבי גבולות עבור המשיב.

6.        להשלמת התמונה יצוין כי בהליך שהתקיים בעניין העבירות שבוצעו תוך הפרת תנאי השחרור של המשיב, כמפורט לעיל בפסקה 4, הורשע המבקש ביום 14.7.2013 על פי הודאתו במסגרת הסכם טיעון, ונידון, בין היתר, לשבעה חודשי מאסר בפועל, שאותם ריצה במקביל למרבית התקופה שבה שהה במעצר עד תום ההליכים.

7.        ביום 27.1.2014 משסיים המשיב לרצות את תקופת המאסר שנגזרה עליו, הגיש בא-כוחו בקשה לעיון חוזר בעניין מעצרו, בטענה של כרסום בראיות התביעה. הדיון בבקשה זו צפוי להתקיים בפני בית המשפט קמא ביום 16.2.2014.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי

8.        ביום 14.3.2013 התקיימה הקראה פורמאלית של כתב האישום. בעקבות מספר בקשות דחייה מטעם בא-כוח המשיב, החלפת ייצוג ובקשה מטעם המשיב לדחיית הדיון על מנת להמתין לפסק דין בתיק אחר שבו התעוררה סוגיה רלוונטית, התקיים הדיון בעניין המענה לכתב האישום ביום 9.9.2013. פרשת התביעה הסתיימה ביום 5.11.2013. פרשת ההגנה צפויה להסתיים ביום 4.3.2013, ומועד לשמיעת הסיכומים נקבע ליום 13.3.2013.

טענות הצדדים

9.       לשיטת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב - הן באירוע ששימש בסיס להגשת כתב האישום המקורי (שבקשה זו נסבה עליו) והן באירוע שבו הפר את תנאי השחרור שלו ואף תקף שוטר - מלמדים על מסוכנות רבה ועל היותו חסר מעצורים ונטול כל מורא מפני החוק. כמו כן, נטען כי אין בחלוף הזמן כדי להקהות את מסוכנותו וכי לא ניתן לתת במשיב כל אמון כי ימלא אחר תנאיה של חלופת מעצר. המשיבה הוסיפה וטענה כי הפרת תנאי השחרור שלו מהווה טעם רלוונטי המצדיק את האבחנה בינו לבין הנאשמים האחרים ששוחררו מן המעצר.

10.     בא-כוחו של המשיב מתנגד להארכת מעצרו. לשיטתו, האירוע שבו הפר את תנאי השחרור הוביל להגשת כתב אישום נגד מרשו, אשר הורשע בגינו ואף ריצה את עונשו. אם כן, כך נטען, הוא "למד את הלקח" ואין להוסיף ולהכביד עליו בגין אותו אירוע. בנוסף לכך, טוען בא-כוח המשיב כי יש בסיס של ממש לטענתו בדבר כרסום בראיות התביעה.

דיון והכרעה

11.     לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

12.      כידוע, העיקרון שמנחה את בית המשפט בעת בחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא האיזון בין מסוכנותו של הנאשם לבין חזקת החפות העומדת לו וזכותו לחירות. אשר על כן, בית משפט זה חזר וקבע כי ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם נעה המטוטלת לכיוון זכותו לחירות וגוברת, באופן יחסי,  הנטייה לשחררו לחלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי (20.9.2010)). עם זאת, ההחלטה תלויה במכלול נסיבות העניין, ובעיקר בקצב ההתקדמות של המשפט, בחומרת העבירות המיוחסות לנאשם, בעברו הפלילי וברמת המסוכנות הנשקפת ממנו (ראו למשל: בש"פ 651/12 מדינת ישראל נ' פלוני (26.1.2012); בש"פ 1115/12מדינת ישראל נ' מרזוק (9.2.2012)).

13.     החלתם של מבחנים אלו בעניין הבקשה שבפני, מגבשת הצדקה להאריך את מעצרו של המשיב. הטעם העיקרי לכך הוא מסוכנותו של המשיב, אשר נלמדת לא רק מהעבירות המיוחסות לו, אלא בעיקר מהאופן שבו הפר את תנאי שחרורו בעבר. אני נותנת את דעתי גם לכך שהמשפט נמצא בשלב מתקדם ועומד למעשה בפני סיומו, כאמור בפסקה 8 לעיל. יש לציין, כי בנסיבות העניין, דווקא בשל עונש המאסר שריצה המשיב במקביל לתקופת המעצר, הרי שהפגיעה בחירותו בשל המעצר עד תום ההליכים בעניינו הייתה מצומצמת יחסית.

14.     אני מבקשת להדגיש כי הליך זה אינו המסגרת המתאימה לדיון בטענות שעניינן כרסום בראיות התביעה. טענות אלה צריכות להישמע במסגרת הליך של בקשה לעיון חוזר, וכפי שהובהר, הליך כזה עתיד להתקיים בעניינו של המשיב בימים הקרובים. אין צריך לומר שאין בהחלטתי זו כדי להשליך על בחינת טענותיו של המשיב לגופן במסגרת הבקשה לעיון חוזר בבית המשפט קמא.

15.     אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים החל מיום 18.2.2014 ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 57513-02-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.